קפה בעולם


מאפיני צריכת הקפה בעולם "על קצה המזלג"

מאפייני הצריכה בעולם, על קצה המזלג:
אילן שנהב – חותם הקפה

ישראל היא צרכנית קפה מכובדת. היקף הצריכה השנתית לנפש בישראל עומד על 3.5 ק"ג (קפה ירוק לפני עיבוד).
על פי נתונים משנת 2012, שיאנית הצריכה היא פינלנד עם 12 ק"ג לנפש לשנה! בארה"ב מגיעה הצריכה ל-4.2 ק"ג, ביפן 3.4, באיטליה 5.6, באוסטריה 7.5, בבלגיה 8, בקפריסין 5.1, בדנמרק 9.4, בצ'כיה 3.2, בצרפת 5, בגרמניה 7.4, בהונגריה 3.3, בפולין 3.4, בפורטוגל 4.4, בספרד 4, בבריטניה, צרכנית התה הגדולה, מגיעה צריכת הקפה רק ל-2.4, בשוודיה 8.2, בנורבגיה 9.2 ובשוויץ 5.7.

כשמנסים לשוחח על קפה טוב, יש להפריד בין איכות גידול הקפה לאופן השתיה. כשמדברים על פולי קפה איכותיים, הכוונה לקפה מחוות גידול מסוימות, כשהידועים ביותר הם הפולים מג'מאייקה (בלו מאונטיין), הוואי (קונה) וקופי לואק מבורנאו. בגואטמלה הקפה מאד איכותי, בקולומביה, באתיופיה ובקניה, ובפפואה ניו גינאה. בברזיל כמות היצור הגדולה ביותר (כשליש מהכמות העולמית).

כשמדברים על קפה לשתיה, יש להפריד את הרגלי הקפה בבית מאלו של בתי הקפה. באמריקה ובמערב אירופה נהוג עדיין להשתמש בפרקולטורים בבית, אם כי שיטת הקפסולות חודרת חזק. במזרח אירופה עדיין משתמשים הרבה בקפה טורקי בבית, ורשתות האספרסו פורסות סניפיהן. באמריקה הלטינית מכינים קפה זיניו (סמיך, קצר, מסונן בחיתול) והבארים משמשים בעיקר להפסקות קצרות ומקום מפגש אקראי לאנשי עסקים. ככלל, בבתי מלון בכל העולם, כולל באיטליה, למעט מקרים בודדים, אין לצפות להנאה מקפה איכותי.
לגבי הקפה בבתי הקפה, אין קשר בין איכות פולי הקפה לאיכות הקפה המוגש. בגואטמלה, ברזיל ויאווה, הסיכוי למצוא קפה טוב בבית קפה די קלוש, לעומת מסורת פולי הקפה המפוארת שלהם. דווקא באתיופיה ניתן להשיג קפה טוב. קפה נהדר ניתן להשיג בכל בר איטלקי כמעט, כנ"ל בנורווגיה, שבדיה ופינלנד. בארה"ב – צרכנית הקפה הגדולה בעולם, ניתן להשיג קפה מאד איכותי במקומות רבים, אך מכינים אותו בסטנדרטים מקומיים והוא לא דומה למקבילו האיטלקי (רק חלק מהשמות – לצרכי שיווק). האכזבה הגדולה ביותר מאיכות הקפה נכונה לבאי בתי הקפה הצרפתיים, ולעומתם נכונה הפתעה טובה למבקרים בספרד. כנ"ל גם בבתי הקפה של מונטבידאו, בבארים בארגנטינה וכד'.

בארץ, נחשב הקפה לאיכותי יחסית, בגלל קרבתו לאיטלקי, אבל שני אלמנטים מפרידים בין הישראלי לאיטלקי:
האחד הוא המסורת. בארץ אין עדיין מסורת ארוכת ימים כמו באיטליה ומהפכת הקפה של שנות התשעים עדיין לא הסתיימה. רשתות הקפה בארץ עדיין מתחרות ביניהן יותר על מגוון המזון שהן מציעות ללקוחות מאשר על איכות הקפה.
השני קשור לתרבות העבודה. אם באיטליה להיות בריסטה (ברמן של קפה) זה כבוד גדול, בארץ מדובר בחלטורה לצעירים בעיקר. זה ניכר בחוסר הבנה המתבטאת במשקאות שאינם אחידים – עקיבים – קונסיסטנטיים.